דלקים חיוניים למטרות שונות כמו בעירה, חימום ותחבורה אך עלולים להוביל לבעיות סביבתיות כמו זיהום אוויר ופליטת גזי חממה עקב בעירה לא גמורה. כדי להתמודד עם האתגרים הללו ולטפל במשאבי הטבע המתדלדלים, נערכים מאמצים לפיתוח חלופות ידידותיות יותר לסביבה כמו דלק מימני. גז מימן מנוצל כמקור אנרגיה נקי באמצעות מערכות תאי אלקטרוליזה מיקרוביאליים. התא משתמש במיקרואורגניזמים להמרת חומר אורגני לגז מימן באמצעות תהליך אלקטרוכימי הנקרא "חמצון חיזור".
מטרת המחקר היא לשפר את תאי האלקטרוליזה המיקרוביאליים על ידי בידוד האנודה עם תרבית באמצעות שקית דיאליזה למניעת מגע אלקטרודה והוספת ננו-חלקיקי פחמן בתוך השקית כדי להגדיל את שטח הפנים, להגביר היווצרות ביופילם ולשפר את מוליכות המערכת.
במחקר השתמשנו בשיטות CV, CA, ו- LSV על מנת למדוד את צפיפות הזרם, ובשיטת MTT כדי לעקוב אחר חיות הביופילם. תוצאות המחקר הראו שהמודיפיקציה הנוכחית בעלת פוטנציאל, וניתן לראות מהגרפים שקצב היווצרות המימן גבוה בהשוואה למחקרים קודמים. צפיפות הזרם בבדיקת LSV הייתה 6.32 אמפר למ"ר במתח של 0.8 וולט. אך התוצאות התבררו כלא יציבות כיוון שנוצר זיהום במערכות במהלך הניסוי, ולכן אי אפשר להסיק את מלוא הפוטנציאל של המודיפיקציה.
לעומת התוצאות של האנליזות האלקטרוכימיות, התוצאות של בדיקת ה- MTT לא יצאו מבטיחות. הצפיפות האופטית שהתקבלה בביקורת הינה 1.38, ומערכות הניסוי בעלות שקית הדיאליזה עם ננו חלקיקי הפחמן הצפיפות האופטית שהתקבלה הינה 0.54.
כדאי לבצע את הניסוי פעם נוספת על מנת לקבל תוצאות אמינות יותר, על מנת לדעת מהו מלוא הפוטנציאל של המודיפיקציה.